כל חיי אני משתפת בדברים שקורים לי. אני ספר פתוח עם החברים והמשפחה שלי, יש לי ממש מעט מאוד סודות. זו הסיבה שזה הפתיע אפילו אותי כשהתחלתי לחוות דליפות משלפוחית ​​השתן ולא סיפרתי על כך לאף אחד.

 

בואו נודה בזה – זה מביך. זה לא משהו שאתם רוצים ליידע בו את כולם. וכך, במשך זמן מה, לא סיפרתי לאיש. אפילו לא לבעלי (למרות שאני די בטוחה שהוא ידע, על אף המאמצים שלי להסתיר את זה). לא סיפרתי לבנותיי הבוגרות. אפילו לא סיפרתי לרופא במהלך הבדיקה. פשוט הרגשתי מושפלת מדי.

 

אבל אז זה באמת התחיל להזיק לי. לא אהבתי את העובדה שאני שומרת את הסוד הזה. לא אהבתי שזה משפיע לא רק על הדברים שעשיתי, אלא גם על מערכות היחסים שלי. הרגשתי שעל ידי הסתרת העובדה הזו עליי, לא הייתי כנה באמת עם הקרובים אליי לגבי מה שאני עושה, או מה קורה איתי.

 

אז, כשהתור של הרופא הבא שלי הגיע, נשמתי עמוק ושחררתי הכל. סיפרתי לו על בריחת ​​השתן שלי, איך הבעיה הזו גורמת לי להרגיש ושאני רוצה למצוא פתרון. אמרתי לו שאני כל כך מתביישת לדבר על זה אבל פשוט לא יכולה להמשיך עוד בצורה הזו.

 

למרבה המזל, הרופא שלי הבין ותמך בי מאוד. הוא אמר לי שאנשים רבים סובלים מהבעיה הזו כשהם מתבגרים, אבל זה בהחלט לא משהו שצריך פשוט לקבל אותו ויש הרבה אפשרויות (תודה לאל!!). הוא נתן לי חומר כדי ללמוד עוד על דליפות משלפוחית ​​השתן, המליץ ​​על מוצר ספיגה טוב, ורשם לי טיפול תרופתי לטיפול בשלפוחית ​הרגיזה.

 

איזה הבדל השינויים האלה עשו! לא רק שאני יודעת יותר על הגוף שלי ולמה זה קורה לי, למדתי על המון דברים שאני יכולה לנסות, גם אם התרופה שאני משתמשת בה לא עובדת בשבילי.

 

אני מתחילה לראות התקדמות מסוימת, אבל בשבילי, הפתיחות לגבי הבעיה הייתה הפלוס הגדול ביותר. אני כבר לא מרגישה שאני מסתירה דבר, וחשוב מכך, אני מרגישה שעשיתי צעד חיובי קדימה בעצם לעשות משהו בנוגע לבריחת השתן ​​שלי.

 

אל תפחדו לחפש ולקבל עזרה. כמה שזה מביך לדבר על כך, זה הרבה יותר גרוע לשתוק ולחיות עם בריחת שתן.

 

שלכם,

אפרת, יבנה