כשהקן מתרוקן במשפחה החד הורית

בכל שלב במעגל החיים, משתנה המשפחה ואיתה המשימות ההתפתחויות של חבריה

בתקופה זו, כשבני הבכור כבר משרת בצבא ובתי מתקרבת אף היא במהירות לגיוסה לצבא, אני מוצאת עצמי, מתבוננת שוב בהתמודדויות של המשפחה החד הורית. בכל שלב במעגל החיים, משתנה המשפחה ואיתה המשימות ההתפתחותיות של חבריה, משימות נורמטיביות וצפויות. בכל שלב כזה, למשפחה החד הורית נוספים אספקטים היחודיים לה. כך גם בשלב התרוקנות הקן, בו הילדים שגדלו, יוצאים מן הבית ופונים לדרכם הנפרדת. מכיוון ששיעור המשפחות החד הוריות עולה בהתמדה, בשל שיעור גירושין גבוה ועליה משמעותית בשיעור הנשים הבוחרות להרות ללא בני זוג, נכון להתבונן במשפחה זו גם בשלב התרוקנות הקן, להבין את הקשיים היחודיים להורה בשלב זה ולסייע לו/לה בהיערכות לקראת השלב בו הקן יכלול רק את המבוגר שבו.

התרוקנות הקן הינו תהליך הנמשך מספר שנים ומתחיל עם גיוסו של הילד הבכור לצבא

ומסתיים עם עזיבת כל הילדים את הבית. שלב זה מכונה גם שלב השיגור. בשלב השיגור  מתמודדת המשפחה עם שני כוחות מנוגדים: האחד הוא, שימור – הרצון של ההורים לשמר את לכידות המשפחה ושלמותה. השני, שלב השחרור –  בו ההורים מקבלים את עצמאות ילדם, מעודדים אותו להפרד מהבית ולמעשה משגרים אותו אל חייו.  נוכחות כוחות אלו במשפחה מעוררות רגשות אמביוולנטיים אצל ההורים אשר נדרשים לקבל בסופו של דבר את יציאת ילדיהם מהבית. אופי ההסתגלות למצב החדש תלוי במאפיינים ובנסיבות האישיות של כל משפחה.

ישנן משפחות המקבלות את שלב השיגור וסיומו בקן הריק, בתחושה של קבלה והנאה מהצלחתם  בתפקידם ההורי. הם יראו בתקופה זו הזדמנות לעשייה חדשה, לצמיחה אישית וליצירה בתחומים שונים. במשפחות אחרות יתקבל שלב זה בצער, בתחושות אובדן, ריקנות וקושי בהתמודדות  עם השינוי במבנה המשפחה המוכר.

משפחה חד הורית כוללת הורה אחד, בדר"כ אשה, וילדים. בשל היותה המבוגר היחיד במשפחה נוטלת האם על עצמה תפקיד כפול , זה של האם וזה של האב.  מטבע הדברים מוצפות אמהות חד הוריות  בחשיבה מתמדת וביצוע מטלות שונות הקשורות בגידול ילדיהן, מצב  המונע מהן מחשבה על עצמן ועל חייהם האישיים. במצב זה בו הילדים מתחילים לעזוב את הבית עלולה האם לחוש ריקנות ועצב רב, שכן הוא חושף אותה למצב בו נוצר חלל עמוק בחייה בו אין כבר דרישה לתפקידיה ההוריים. הריקנות והתחושות הנלוות לכך קריטיות עוד יותר בשל העדר בן זוג אתו ניתן ליצור מערכת משפחתית חדשה המותאמת למצב המשתנה.

אספקט נוסף הנצפה במשפחות חד הוריות  מצביע על  לכידות משפחתית גבוהה וקשר רגשי הדוק וצמוד בין הילדים והאם. לילד במשפחה זו לא פעם תפקיד כפול. בו בזמן שהוא הילד במשפחה,  הוא גם החבר של האם אותו ניתן לשתף בהתמודדויות המשפחתיות ובתחושותיה של האם. במצב בו הילד מוכן לעזוב את הקן,  יש סיכון שהאם תמשיך להשקיע אנרגיה רבה בשמור הקשר הקיים ותתקשה לאפשר לו לעוף מן הקן.  שני הצדדים, האמהות היחידניות והילדים חייבים לעבור תהליך נפרדות רגשית על מנת לאפשר לעצמם להמשיך להתפתח ולגדול, כל אחד במקומו הוא.

הנטייה לשמור על לכידות המשפחה נובע גם מתפקידה הייחודי של האם במשפחה החד הורית. במרבית המשפחות האם היא האחראית על ההכלה והתמיכה בילדיה ועל שימור הקשרים בתוך המשפחה. כפועל יוצא, האם נוטה לשמר את המשפחה ואת הקשרים בין חבריה ופחות לעודד עצמאות ויציאה מהקן. במשפחה החד הורית, בהעדר כח נגדי המאזן את הנטייה לעודד לכידות, חשוב כי האם תהא מודעת לחשיבות עידוד העצמאות והנפרדות

ותפעל למען כך למרות נטייתה הטבעית.

מחקרים מצאו כי ילדים להורים גרושים או במשפחות לא שלמות אחרות עוזבים את הבית מוקדם יותר. חשוב שהורים יחידניים יהיו ערים גם לאספקט חשוב זה. יש סיכוי שתהליך השיגור במשפחה שלהם  יתרחש מהר מכפי שההורה מוכן לו. העיתוי המוקדם של תהליך השיגור ואי היערכות מוקדמת לקראתו, יכולים לחבל  בתהליך שאמור להיות טבעי ונורמטיבי.

המציאות הישראלית מציבה קושי נוסף בחיי המשפחות חד הוריות, במיוחד המשפחות לבנים יחידים. על מנת לשרת בתפקיד מובחר המתאים לערכיו ורצונו, נדרש הבן הבוגר

מעצם היותו בן יחיד במשפחה, להסכמת ההורה לכך. שרות משמעותי מעורר גאווה בקרב ההורה, אך גם מצוקה וחשש לשלום הילד. ההכרח לחתום על הסכמת ההורה בפני הצבא לשירות כזה, מעמידה את ההורה היחידני בדילמה קשה בין רצונותיו לרצונו של הבן. במצב כזה עומדת האם בפני קושי אמיתי לתת לבן להחליט את החלטותיו בהתאם לנטיותיו, קושי המועצם  בשל היותה בודדת בהחלטתה.

אעפ"י שלגורמים שציינתי לעיל יש פוטנציאל לחבל בתהליך השיגור, עדיין אפשר לעבור תהליך זה באופן חיובי שמצמיח את ההורה כמו גם את הילדים. התהליך הטבעי בגידול משפחה כולל שני מעגלים רחבים, התרחבות והצטמצמות. התרחבות קשורה בהבאת הילדים לעולם , גידולם והכנתם לחיים מחוץ לבית. ההצטמצמות קשורה ביצירת נפרדות מהם ושיגורם אל החיים מחוץ לבית. ההבנה כי גם תהליך ההצטמצמות הוא חלק ממהלך טבעי של התפתחות המשפחה, יכולה להקל על ההורים היחידניים בבחירה  כיצד להסתכל על תהליך זה. אפשר לבחור להתמקד בפרידה , בצער ובקושי, אך אפשר גם לבחור להשתחרר מ"עולם" הילדים, לרוץ קדימה ,להתפתח ולצמוח בלי נוכחותם הצמודה של הילדים. בבחירה בצמיחה ובפריחה העצמית, יש רווח כפול. מלבד היתרונות להורה, יש לגיטימציה גם לילד לצאת לענייניו ולהשקיע בעצמו ובחייו. התמקדות בצער ובכאב עלולה להעביר לילד מסר שבלעדיו ההורה אבוד וע"י כך ל"קרקע" את הבן/בת ולמנוע מהם לעוף למחוזות אחרים.

המעבר הנורמטיבי הזה במעגל החיים מאפשר להורה היחידני לקחת צעד אחורה ממציאות חיים תובענית ומורכבת עם ילדיו, להסתכלות על חייו מעתה והלאה. זהו זמן אידיאלי לקדם תהליך בו הוא מברר עם עצמו, מיהו, מהן שאיפותיו וכיצד הוא רוצה שיראו חייו בהמשך. מתוך הבנה של עוצמותיו, צרכיו ושאיפותיו לעתיד, הוא יכול לפתח עולם חדש שימלא את החלל המתרוקן בקרבו, כתוצאה מעזיבת הילדים את הבית. על מנת לא להשאר לבד בתהליך הגילוי העצמי, אפשר להיעזר במאמן אישי  שיהיה לצד ההורה ויצעד אתו בדרך לאותם מחוזות חדשים. מכיון שאימון אישי אינו מתמקד רק בתובנות אלא גם בעשייה, ההורה ימצא את עצמו פועל במציאות שלו וסולל דרך חדשה עבור עצמו בכל תחום שיבחר. הוא ימצא שהאימון מסייע לו לעשות את המעבר מתקופה בה ילדיו בראש מעייניו למקום טוב יותר בחייו בו הוא המרכז. כתוצאה, הוא עשוי לגלות שמתוך המעבר המשפחתי הנתון הוא רק צומח ומתקדם.