התפתחות על פחדים

הקשבה

ההקשבה של האדם מגיעה מתוך התנגדות = הקשבה מתגוננת, נעלבת, לחוצה, צרת אופקים, סלקטיבית.

הקשבה כזאת תוביל באוטומט השכלי לרצון בלתי נשלט, להקשיב לאחר מתוך רגש בלתי נשלט של רצון שמגיע מתוך תשוקה ושמחה לממש יחסים עם האדם ממול, ולשם כך האדם מולי צריך לחשוב עליי ואני צריך לשמוע ממנו שאני טוב.

כל מילה של האדם ממול שלא תותאם לרצון הראשוני האוטומטי, תגרום לתגובה של פרשנות שלנו למילותיו ומעשיו של הצד השני, כאילו הוא שם עליי סימן שאלה או יותר גרוע, שהוא אומר עליי שאני לא טוב, לא מתחשב והוא לא רואה את מה שאני עושה בשבילו. הפרשנות הזו כל כך אוטומטית שאנו לא שמים לב אליה, עד כדי כך מינינו את האחר להיות המאשר שלנו, שאנו לא שמים לב כמה מהר הרצון לאישור עולה בנו מול האחר, וכמה מהר מגיעה הפרשנות לדברי האחר במח, וכתוצאה ממנה אנו חווים העלבות, תסכול, פחד, אי הבנה ועוד…

השפה שלנו השתנתה

אנו התאמנו את השפה שלנו לפחדים שלנו לקבל ביקורת ושיפוטיות, דחייה, לא ועוד. מתוך כך השפה שלנו תהפוך למתנצלת, וותרנית, כפופה, עצבנית, לחוצה ועוד.

הלחץ בשפה שאנו משתמשים בה הפך להיות אוטומט בחיינו, זה כל כך מושרש ומוטמע ואותה שפה שמופנית כלפי חוץ, שאנו משתמשים כלפי חוץ קודם כל מופנית כלפי עצמנו. אנו משתמשים בשפה הלחוצה הזו עם עצמנו.

הרצון החופשי

הרצון החופשי של האדם הוא לממש חיים שבהם הכול יהיה מותר.

אין לאדם הראשוני, החופשי, ספק בכלל על טוב הלב, האכפתיות והנתינה שלו לאדם אחר.

כל אדם בר דעת יוכל בקלות לאסוף הוכחות לכך שהוא אדם טוב, מתחשב, אכפתי, אוהב וכו'.

בכל מחשבה שלו, שהוא לא כזה, הוא מפעיל את השכל המתנגד, השכל ששם ספקות. הוא מקשיב לעצמו ורואה את עצמו דרך השכל המתנגד והספקן, כדי להיות עוד ועוד יותר טוב, מתוך הפחד להיות לבד, על מנת לקבל יותר אישורים מהסביבה, כדי ליצור עוד ועוד יחסים בחייו ועל ידי כך הוא יוכל להביא את התשוקה והשמחה לחיים לידי ביטוי.

הרצון לחיות ביחסים מתגמלים כל כך גדול וחזק שהאדם חייב לאסוף הוכחות שהוא מועיל וטוב.

אין קיום לאדם האינדיבידואלי ללא יחסי גומלין.

כל כך הרבה פעמים אמרנו לא לתשוקות שלנו שהם הרצונות החופשיים שלנו למימוש.

אמרנו לא לתשוקות, ואנו מתנגדים לרצונות שעולים, מתוך הפחד לעשות מה שאנחנו רוצים.

שיתפנו פעולה עם התבנית עליה חונכנו, שלעשות מה שאנחנו רוצים = להיות ולחיות כפרזיטים, לא מתחשבים, אגואיסטים ועוד, ומתוך המקום הזה אנו רגילים לשפוט אחרים, שכן עושים מה שהם רוצים.

אנו נבקר ונשפוט את האחר שמממש את הרצונות שלו,  מתוך כלא מחשבתי רדוד שמראש מונע מעצמו קודם כל רצון חופשי למימוש.

תרגלנו את ההתנגדות המחשבתית שלילית, כדי שלא נקבל דחייה, שחלילה לא יטילו ספק על טוב הלב והנתינה שלנו. הפחד התהומי של האדם שיאמרו עליו שהוא טעה, הצורך של האדם לקבל אישור על ערך הנתינה שלו, נותן לו את האישור שהוא אדם טוב לב ואכפתי.

ערך האדם

הערך של האדם בעולם שבו אנו מתנהלים מתוך איך רואים אותי, מה חושבים עליי ומה יגידו עליי, הוא ערך במתאם למה שהאחר יהיה מוכן לעשות בשבילי, האם האחר יאשר לי לממש את התשוקה והשמחה שלי?

הרצון העצמתי שבנו, מתוך הרצון לממש את התשוקות והשמחה שבנו, שהרצון שלנו יפגוש את רצון האחר, מעביר אותנו על דעתנו, כך שאנו נשתמש בכל מניפולציה רגשית כדי שהאחר ייענה לרצון שלנו, אנו נפנה את המניפולציה הרגשית שהיא נעלבת, כועסת ומרגישה דחויה לכיוון טוב הלב של האדם מולנו, כדי שיתרכך, יסכים וייענה לרצון שלנו.

אנו מבוהלים ומופחדים עד רמות של בלבול נוראי לשים את הבקשה, את הרצון שלנו בצורה אותנטית מול האדם מולנו, מתוך הפחד הנוראי מכל והוא דחיית הרצון שלנו למימוש.

אנו באמת מאמינים שהאדם מולנו חייב להסכים לרצונות שלנו.

אנו לא מסבירים את עצמנו בצורה בהירה מפני שלנו בעצמנו אין מושג מה הרצון האמיתי שלנו מול האדם מולנו. מדוע אנחנו רוצים יחסים עם האדם הזה, ומתוך כך האם אנו מוכנים להיות קשובים ומוכנים לרצונות שלו להיות ממומשים מולנו? האם אנו מוכנים לומר כן לכל בקשה שיש לצד השני מאתנו? האם ברור לנו שהרצון של האחר צריך לפגוש את הרצון שלנו?

ביחסי גומלין אמיתיים, ביחסי אהבת אמת, תמיד אבל תמיד הרצון של האחר חייב לפגוש את הרצון שלנו.

אם יש לנו רצון מסוים ואנו מעלים אותו בפני האחר, האם יש לנו את כל הנימוקים וההוכחות מדוע אנחנו רוצים?

ברגע הקריטי הזה שהרצון שלנו יפגוש את הרצון של האחר מתוך רצון חופשי אמיתי, ולא מתוך מקום של ריצוי ופחד לומר לנו לא כדי שלא נעלב או ניפגע, מה שיקרה הוא פיצוץ של אנרגיה מלהיבה, מלאת תשוקה ושמחה, מפני שבאותו הרגש ממש, רצון של אדם אחד הופך להיות רצון של שני אנשים.