האם הפרפקטיוניזים הורג אותך?

 

“In order to go on living one must try to escape the death in perfectionism”. -Hannah Arendt, German-Jewish philosopher and political scientist.
שמתי לב לתופעה מרתקת אצל מספר לא מבוטל של המתאמנים איתי. בתחילתו של תהליך אני נוהג להזמין את המתאמן למלא שאלון של “חקירה עצמית”, העוסק בסקירה וניתוח של נקודות שונות המאפיינות אותו\ה. קטגוריה אחת מכונה “נקודות החוזק שלך” או כפי שאנו מכנים, “החוזקות”. אחת מהתשובות שמתאמנים נוטים להעלות היא “פרפקציוניזם”. ישנה גם קטגוריה אחרת הנקראת “נקודות חולשה”. המענין הוא שלא פעם ולא פעמיים אותו מתאמן מציין את התכונה, “פרפקציוניזם” בשני המקומות! הייתכן? ואני שואל את עצמי, כיצד יכול אותו פרפקציוניזם להוות גם חוזקה וגם חולשה בעת ובעונה אחת אצל אותו אדם?

אנו יודעים שבמציאות ישנם פרדוקסים רבים המרכיבים את חיינו, וייתכן שגם זה סוג של “פרדוקס מצוי”. על פי המילון, פרוש המילה “פרפקציוניזם” אינו מסובך מידי- “הצורך להיות מושלם או להופיע ככזה”. עד לא מזמן נהגו להבחין בעיקר בין שני סוגים עיקריים של פרפקציוניזם: הפרפקציוניזם ה”נורמאלי” או “סתגלני” והפרפקציוניזם ה”ניורוטי” או ה”לא סתגלני”. הפרפקציוניזם הנורמאלי- הרי הוא הפרפקציוניזם ה”טוב” – עשוי להניע בני אדם אל עבר הצטיינות בהישגים ולספק להם מוטיבציה להתמודד ואף להתגבר על מכשולים. הפסיכולוג רודל (1984) טוען כי “בצורתו החיובית, הפרפקציוניזם עשוי לספק את הדרבון שמוביל להישגים כבירים – שימת הלב הקפדנית לפרטים ההכרחית למחקר מדעי, המסירות שמדרבנת מלחינים להמשיך וללטש את יצירתם עד שזו משתווה לצלילים הנפלאים שהם רואים בדמיונם, והעקביות שמרתקת אמנים גדולים לכני הציור – כל אלו נובעים מן הפרפקציוניזם”. ספורטאים מצטיינים רבים ידועים כפרפקציוניסטים. פרפקציוניסטים אחדים מתארים את תכונתם כפרי-ביטוי לאהבה, כבוד וההתחשבות שהם רוכשים למשימה ו\או לאדם שאיתו הם בקשר.

אך הנושא נהיה יותר מורכב עקב העובדה שהגבול בין הסתגלני והלא סתגלני הוא גמיש, ולעיתים אף מעורפל מאוד. וכמו בכל תכונות האופי ישנן דרגות שונות ומינונים שונים גם בפרפקציוניזם. בגרסתו המוקצנת, הפרפקציוניסטים לא רק “משגעים” ומביסים את עצמם אלא הופכים גם את חיי הסובבים אותם לגיהינום. ישם מדענים הסבורים שהפרפקציוניזם ה”קשה” הינו מצב פתולוגי, הפרעה התנהגותית בפני עצמה העלולה להביא לדיכאון, אובססיביות, דימוי עצמי נמוך ואף למחשבות אובדניות.

ככלל, הפרפקציוניזם פועל לרעתו של האדם בכך שהוא מתמקד בפחד מהכישלון, ביקרות עצמית ומעצים את התחושה שלעולם לא “מספיק טוב” . במילותיה של מירים אדרהולט, מרצה לפסיכולוגיה שכתבה את הספר

“Perfectionsim: What’s Bad About Being Too Good?”

 

“There’s a difference between excellence and perfection. Excellence involves enjoying what you’re doing, feeling good about what you’ve learned, and developing confidence. Perfection involves feeling bad about a 98 and always finding mistakes no matter how well you’re doing. A child makes all As and one B. All it takes is a parent raising an eyebrow for the child to get the message.”