התמקדות, הקשבה אנושית מזן אחר!

הקשבה איננה מחייבת הסכמה

אומנות ההקשבה בתהליך ההתמקדות

"הערך המשמעותי בעבודה עם אדם אחר הוא להיות נוכח כיצור אנושי. וזה המזל, כיון שאם היינו צריכים להיות חכמים או טובים, או בוגרים, או נבונים, אז סביר להניח שהיינו בצרות. אבל לא זה הוא החשוב ביותר. מה שחשוב הוא שנהיה בני אדם עם אנשים אחרים, שנזהה את האדם האחר כיצור אנושי שנמצא שם." (יוג'ין ג'נדלין1990,)*

נשמע פשוט וגם כל כך קשה!!!

נשאלת השאלה מה המשמעות של "להיות נוכח כיצור אנושי?" הרי כולנו אנושיים… אז איך זה קורה שבחיי היומיום השיחות מתנהלות כך שהאחד מדבר והשני מיד מגיב ומספר את סיפורו שלו, האחד מתלבט והשני מיד מייעץ, האחד מציע רעיון ולמקשיב יש מיד סיבות מדוע זה לא יעבוד ולא כדאי…

בספרות המקצועית נכתב רבות על מיומנויות הקשבה, ארגונים משקיעים זמן וכסף רב לפתח מיומנויות אלו בתרבות הארגונית, במדור דרושים בעיתון נמצא שאחת המיומנויות הנדרשות ביותר (ללא קשר לתחום המבוקש) היא תקשורת בינאישית טובה…

אז מה באמת צריך כדי שתהיה הקשבה אחרת? אחת המשתתפות בקורס התמקדות, במרכז הישראלי להתמקדות, כינתה את ההקשבה שלנו המנחות בקורס הקשבה מזן אחר, הקשבה שיש בה קסם… מהו סוד הקסם?

 

כדי להפחית במילים נרצה להציע שתיקחו לעצמכם תוך כדי קריאה עכשיו, 30 שניות של שקט ותנסו להיזכר במישהו/מישהי שאתם זוכרים שהקשיבו לכם נפלא! בדיוק כמו שרציתם, בדיוק כמו שהייתם זקוקים ברגע מסוים… אם מצאתם את אותו אחד שהקשיב לכם כך הפנו את תשומת הלב שלכם לחויות הגוף שמתפתחת שם בפנים אצלכם, איזו תחושת גוף יש שם? איזה מאפיינים יש לתחושה, (אולי, משהו שם מרגיש פתוח…, רחב…, נושם…) כמו מה זה מרגיש שם? (אולי כמו נחל זורם… או כמו חמימות השמש המורגשת בגוף ביום חורף… אולי כמו…).

 

מסיפורים אנושיים של חיי היומיום, חוויה משמעותית כזו, הינה הקשבה ייחודית המאפשרת ריפוי ומביאה עמה תחושת רכות ועומק של הקשבה, אשרי הזוכים בהקשבה זו ואשרי אלו בעלי היכולת להקשיב כך.

 

להיות אדם, נוכח כיצור אנושי

 

נרצה להדגיש כאן את הרעיון ש "כדי להקשיב לאחר אין כישורים שצריכים להתאים לסוג האדם שעלי להיות… עלי להיות אדם. אדם נוכח, נוכח כיצור אנושי". (יוג'ין ג'נדלין, 1990) נדמה לנו תמיד שכדי ל"הקשיב נכון" צריך מיומנויות מיוחדות וכישורים מיוחדים שיש ללמוד אותם בקורסים אקדמיים. הדגש של יוג'ין הוא שבראש ובראשונה, עלינו להביא את האיכויות שלנו כבני אדם. יש להביא נוכחות אנושית, אמפתיה ורצון להביא סקרנות ועניין ללא שיפוט בזמן הקשבה. להביא הקשבה "טרייה" ונקייה. כשאנו מקשיבים כך, עם האיכויות הללו, זה מאפשר למשהו בפנים שם לרצות לבטא את עצמו. בתוך כל אחד מאיתנו יש עמוק, עמוק בפנים איזו הוויה פנימית שמחכה לבוא לידי ביטוי במפגשים האנושיים שלנו. לספר לנו את הסיפור שלה, לספר לנו עוד משהו שאולי עדיין לא ידוע למוח החושב שלנו אך ידוע לחוכמת הגוף, בינת הלב.

 

"הדבר הראשון שעליך לדעת הוא שיש, שם, מישהו בפנים וכל שעליך לעשות הוא לחכות ל"הוויה הפנימית" הזאת (ה-being), שנמצאת שם, שתהיה אתך במגע…"(יוג'ין ג'נדלין, 1990)

 

יש לנו כלב בבית, שון, כשהוא מסתכל ישר בעיניים מתעוררת התחושה שיש שם משהו שרוצה להיאמר, הנה עוד מעט הוא יפתח את פיו ויהיה שם סיפור. סיפור שהוא רוצה לספר ואין לו מילים לעשות זאת… מוכר לכם? לבעלי חיים אין את שפת בני אדם אך ניתן להבין אותם דרך שפת הגוף שלהם. ניתן לפרש או לנחש בהקשבה שלנו מה המסר, מה המילים שהם היו רוצים לומר לנו ברגע מסוים.

 

להיות במגע עם ההוויה הפנימית

 

במפגשים אנושיים בזמן הקשבה אנחנו רוצים להיות במגע עם ההוויה הפנימית,  אותה הוויה שנמצאת שם בפנים עמוק ורוצה לבוא לביטוי. לכל סיפור יש התחלה אמצע וסוף. לרוב יש גם משמעות נסתרת וכשהיא מתגלה, המספר יכול לחוות מרווח נשימה והקלה פיזית.

בזמן ההקשבה אנו רוצים לאפשר במה לחוויה ולסיפור. להקשיב ליצור האנושי שם בפנים, מעבר לתוכן של המילים ולאדם המדבר אותם. בשקט, אין צורך להכביר מילים, כי דווקא במרווח שבין המילים מתעוררת המשמעות הנסתרת שהייתה חבויה שם. אלו האיכויות של  הקשבה מזן אחר.  איך, איך עושים זאת?

בראש וראשונה כדאי לגייס סקרנות והתעניינות… הפוך ממה שקורה לנו ההורים כשהילד בא לספר לנו משהו מחוויות יומו ואנחנו הרחק הרחק משם טרודים בעיסוקינו…

ועוד, עלינו להסכים להקשיב ללא שיפוט מתוך אכפתיות לגבי מה שנמצא מאחורי מילותיו של אדם, כמו למילים עצמן. להרגיש אמפתיה וחמלה כלפי הרגשות, האמונות והחוויות שהוא חווה. להסכים לשמוע את מה שיש לכל אחד להגיד, בלי השוואה, בלי רצון לשנות את ההשקפות של האחר או להרגיש חובה להסכים למה שהוא אומר.

 

הקשבה איננה מחייבת הסכמה

 

פשוט להקשיב. הקשבה איננה מחייבת הסכמה. הקשבה היא הניסיון להבין את שמתחולל בנפשו של המספר. כשהוא לעיתים עדיין מתקשה למצוא לכך מילים. ה"הקשבה מזן אחר" היא זו שתעזור לאדם למצוא את המילים המתאימות ביותר לתאר את החוויה הפנימית אולי לפעמים גם באמצעות דימוי או תנועה או גם וגם. המקשיב, מקשיב מן הלב ומשקף למספר את איכות החוויה מעבר לתוכן המילים ששמע. נקרא לה הקשבה מלב אל לב.

המספר בודק את המילים/הדימויים מול תחושות הגוף שלו, ומדייק אותן. כאן טמונה העוצמה שבהקשבה. היכולת של המקשיב לעזור למספר למצוא את המילים שיביעו במדויק את החוויה הפנימית שלו. יש כאן שיתוף פעולה, מין ריקוד מופלא בין המספר למקשיב המאפשר לריקוד להתחולל, לסיפור לגולל את עצמו עם המשמעות הייחודית הטמונה בו.

 

בני אדם מבוגרים או צעירים החווים "הקשבה מזן אחר" מדווחים על חוויה קסומה של הבנה ואמפתיה, תחושה של שותפות בחוויה פנימית עמוקה, הקלה פיסית ורווחה נפשית. המקשיב מצידו חווה חוויה אנושית עמוקה במפגש עם ההוויה הפנימית של האחר. בלי צורך מצידו לייעץ כחכם יודע כל. כך מתרחש הנס, הנס של חיבור אינטראקטיבי בשיח המשותף.

"הקשבה"  זו מבוססת על הפילוסופיה שאומרת שבכל אדם טמון הפוטנציאל לשינוי, לכיוון הנכון בשבילו כיצור אנושי שלם. ברגע שאדם יכול לבטא מילים, שפת גוף, דימוי או סמל שמבטאים את החוויה הפנימית שלו, הפתרון והצעדים הבאים יתגלו מתוכו עצמו

ואכן, קרה לי כבר יותר מפעם אחת שנסעתי באוטו ולידי חבר/ה לעבודה ותוך כדי נסיעה מצאתי עצמי ב"הקשבה המיוחדת", אחרת מהשיח היומיומי הרגיל, כי הרגשתי שמשהו עמוק ואמיתי, נוגע מן הפנים רצה לבא לידי ביטוי. והקשבתי… והקשבתי… לסיפור שבא ועלה מעמקי עומקים. ואחריו בא שחרור והקלה גופנית אצל המספר. ואז נשאלתי: "איך זה שהתחלנו לדבר על הנושא הזה. מזה שנים לא העזתי לדבר על זה, היה שם פחד להסתכל, לגעת אבל עכשיו זה מרגיש לגמרי אחרת!".

חיוך קטן התעורר לי בפנים- אני יודעת שהייתה שם איכות אחרת של שיח. שיח המבוסס על נוכחות אנושית עדינה, אמפתית ומקבלת מלב אל לב. זו שמאפשרת כמה שניות של חסד, בן אדם לאדם ויוצרת עומק של קשר אנושי.

 

ואיך אתה חווה נוכחות אנושית זו?